<h1>חדושי הר"ן — חולין</h1>
<h2>דף טז:</h2>
[חולין ק"כ ע"ב] מה לשרצים שכן אסורין במשהו. פי' רש"י ז"ל כדאמרי' במעילה בפ' קדשי מזבח [ט"ז ע"ב] והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה לומר לך מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה. ודוקא בשרצים טמאים דהכא נמי בשרצים טמאים אמרינן אבל בשרצים טהורים אמרינן אינן בכעדשה אלא בכזית כשאר אסורין וכדאמר ר' יוחנן התם דאין לוקין עליהם אלא בכזית ובכריתות [ד' ע"ב] נמי אמרינן דם ובשר מצטרפין לכזית והיינו בטהורין. והא דאמרינן בזבחים פרק השוחט [ק"ו ע"ב] אי משרצים טמאים שכן טומאתן במשהו אי בשרצים טהורין שכן אסורין במשהו. איכא למימר דהתם בשלמים ומשום בריה וכך תירצו בתוס'.
<h2>דף כ.</h2>
[חולין ט"ז ע"א] תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי. פיר' הכי קמיבעאי ליה לענין ע"א אשכחן דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש משום דקרא דע"א מוכח הכי דמדמעט רחמנא הרים אלמא דוקא הר שהוא מחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסו' חברו בביתו נתסר. ולגבי הכשר זרעים אשכחן דאיכא מ"ד דכמחובר דמי דמענייניה דקרא נמי הוא דמדכתיב וכי יותן מים על זרע משמע דדוקא חשב לצורך תלוש גמור מכשיר אבל תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי ומבעי לי' גבי שחיטה אי הוי כתלוש והיינו משום דנפקא לן מויקח את המאכלת דמשמע מיני' תלוש גמור כדאשכחן לענין הכשר זרעי' או דילמ' לאו מויקח את המאכלת גמר ופסול מחובר גמרא גמיר ליה ותלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה כתלוש דמי כדאשכחן לענין ע"א. וא"ת ומאי קאמיבעי ליה לרבא הא אסיקנא לעיל ממתני' וברייתא דתלוש ולבסוף חברו בדיעבד שחיטתו כשרה. י"ל דהכא לית ליה האי אוקמתא דאוקים לעיל למתני' ומתניתא דס"ל דמתניתן ר' חייא היא דר' חייא במחובר מעיקרו אסור לכתחלה גזרה שמא ישחוט בדבר שלא בא מכח אדם מיהו בדיעבד שחיטתו כשרה ובתלוש ולבסוף חברו מכשיר ר' חייא לכתחלה והיינו ברייתא דהכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר ומ"ה בעי רבא אליבא דרבי דפסיל שחיטת מחובר אפילו בדיעבד תלוש ולבסוף חברו מאי. ולעולם לא ניחא לן בהאי אוקמתא דמוקים רבא משום דניחא לן לאוקומה למתני' כרבי ולא ניחא לן למימר רבי היא ונסיב לה אליבא דר' חייא. ועוד דאם איתא דר' חייא לית ליה פסול שחיטה במחובר מדאורייתא כלל לא ניחא לן שיהא אסור לכתחלה משום גזרה דשמא ישחוט בדבר שאינו בא מכח אדם. ומ"ה מוקמינן לה לעיל ומסקינן דתלוש ולבסוף חברו שחיטתו כשרה בדיעבד.
<h2>דף כב.</h2>
[חולין י"ד ע"א] עשרה מעשר ראשון. פירוש עשרה חלקים מן הנשאר מעשר ראשון שאין כאן עשר' לוגין שלמים שכבר חסרו שני לוגין של תרומה גדולה וכן פירש רש"י ז"ל ועיקר.
[חולין י"ד ע"א] מחל ושותה מיד. פי' רש"י ז"ל מחלל על המעות דכיון שאפשר לחללו על המעות לא התירו חכמים לשתותו ולסמוך על הברירה. והקשה הרמב"ן ז"ל שאע"פ שהוא מחלל צריכין אנו (לחלל) [לסמוך] על הברירה שאלמלא כן מעשר אין כאן וחלול אין כאן דהא כולהו קתני שאני עתיד להפרי' ואי לאו משום דסמכינן אברירה בשעה ששתה משקה מעורב הוא. אלא פי' מחל ושותה מתחיל ושותה כלומר שאין חוששין לבקיע' הנוד. ובשם רבינו האיי ז"ל מחל מלשון סבאך מהול במים כלומר מוזג ושותה מיד.
